הראיון שלי בכיכר השבת היה הזדמנות לעצור לרגע ולספר על מה שמחבר בין הבמה, הלהטוטים, תיאטרון הפלייבק וחידות התמונה שלי: הרצון לקחת רעיון או רגש ולהפוך אותם לחוויה שאפשר לחלוק עם אחרים.
התארחתי אצל משה מנס בתוכנית ״זמן אומנותינו״ בכיכר השבת, לשיחה על יצירה יהודית, אמת במשחק, התמודדות עם פחד וסיפורים מהקהל. דיברנו גם על הדרך שבה בינה מלאכותית עזרה לי להפוך משחקי מילים לחידות תמונה.
במשך כ־21 דקות עברנו בין השאלות שמלוות אותי כיוצר לבין סיפורים ממשיים מהופעות וממפגשים עם קהל. מוזמנים לצפות בשיחה המלאה, או להמשיך למטה ולגלות כמה מהרגעים שבחרתי מתוכה.
לצפייה בראיון המלא ביוטיוב » | לכתבה המקורית בכיכר השבת »
פתחנו בשאלה מה הופך אדם לאמן. אפשר ללמוד לעשות להטוט, לבנות דמות או להפעיל קהל. אבל מה אנחנו מביאים לתוך הפעולה הזאת?
בשיחה הסברתי שבעיניי, היצירה מתחילה כשהעולם הפנימי של היוצר מקבל ביטוי. היכולת הטכנית חשובה, אבל גם הכוונה, הרגש והאמירה שמאחוריה. אותו טקסט או אותו להטוט יכולים לקבל משמעות אחרת לגמרי בידיו של יוצר אחר.
מכאן הגענו לשאלה האם אפשר ליצור אומנות יהודית בלי להזכיר במפורש תוכן יהודי. מבחינתי, הערכים שמהם אני יוצר יכולים לעבור גם דרך סיפור, דמות או מופע להטוטים. הם משפיעים על הבחירות שלי ועל המפגש שנוצר עם הקהל.
דיברנו על אמת במשחק ועל היכולת של הקהל להרגיש אם אנחנו באמת נמצאים בתוך הרגע. שני שחקנים יכולים לומר את אותו המשפט, ובכל זאת ליצור חוויה שונה לחלוטין.
סיפרתי על הצגת ילדים שעוסקת בגבורה ובהתמודדות עם פחד. כשהילד שעל הבמה צריך לאזור אומץ, הילדים בקהל מתחילים לעודד אותו ולצעוק: ״אתה יכול!״
אלה רגעים שאני אוהב במיוחד: הקהל נעשה שותף לסיפור, וההתמודדות של הדמות נוגעת גם במשהו שכל אחד מכיר בעצמו. ההתבוננות בהצגה הופכת למעורבות, והעידוד מגיע מכל האולם.
אחד הסיפורים המשעשעים בראיון היה על הופעות שבהן הקהל צחק ונהנה מאוד, אבל ברגע שבו ציפינו למחיאות כפיים הן לא הגיעו.
סיפרתי על החוויות שלי בהופעות בפני קהלים חרדיים ועל מה שלמדתי מהמפגשים האלה. לכל קהל יש הרגלי צפייה משלו. ההקשבה, הצחוק, ההתרגשות והתגובות אחרי המופע מלמדים אותי הרבה על החוויה שנוצרה. לאורך השנים ראיתי גם איך הרגלי הצפייה משתנים.
בתיאטרון פלייבק אנחנו מגיעים עם שחקנים, מוזיקה ותפאורה, אבל בלי תסריט מוכן. הסיפורים מגיעים מהקהל, ואנחנו מחזירים אותם לבמה באמצעות משחק ואלתור.
בראיון סיפרתי על מנהל שתיאר את העומס המוטל עליו. הפכנו את התחושה לתמונה בימתית: עוד חפץ ועוד שכבה נערמים על הדמות, עד שהעומס נעשה משהו שאפשר ממש לראות.
המטרה שלנו היא להקשיב למספר, לתת מקום לסיפור שלו ולעזור לו לראות אותו מזווית נוספת. אנחנו רוצים שהמפגש ישאיר אותו מחוזק וייתן ביטוי למה שהביא איתו.
לקראת סוף הראיון בכיכר השבת הגענו לחידות. תמיד אהבתי לפרק בראש מילים וביטויים ולחפש בהם משמעות נוספת. כלי הבינה המלאכותית אפשרו לי להפוך את הרעיונות האלה לתמונות.
העליתי חידה לפייסבוק, והתגובות עודדו אותי להמשיך. בזמן הראיון כבר הגעתי לכ־14 אלף עוקבים. בהמשך נולדו גם חוברות חידות, טורים בעיתונים וחידות לפי הזמנה.
אני אוהב את הרגע שבו תמונה נראית בהתחלה משונה, ואז הרמזים מתחברים והביטוי מתגלה. זה רגע קטן של יצירה משותפת בין מי שהכין את החידה לבין מי שפותר אותה.
בחנות מחכות לכם חוברות חידות תמונה בנושאים שונים, לפעילות משותפת בבית, בכיתה או במפגש חברים. אפשר לבחור חוברת מודפסת או גרסת אונליין.
חוברת האונליין היא PDF שאפשר להציג כמצגת על מחשב, מסך או מקרן ולפתור יחד — אין צורך להדפיס. אפשר גם להדפיס בבית, אם זו הדרך שמתאימה לכם.
תודה גדולה למשה מנס ולכיכר השבת על האירוח בתוכנית ״זמן אומנותינו״, על השאלות ועל ההזדמנות לדבר על הדברים שמניעים אותי ליצור. שמחתי לשתף גם בסיפורים וגם במחשבות שמאחורי המופעים והחידות.
איזה נושא מהשיחה הכי סקרן אתכם — אומנות יהודית, משחק, פלייבק או חידות תמונה? מוזמנים לשתף בתגובות לראיון ביוטיוב.
